תנ"ך על הפרק - דניאל ז - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

דניאל ז

836 / 929
היום

הפרק

בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֗ה לְבֵלְאשַׁצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל דָּנִיֵּאל֙ חֵ֣לֶם חֲזָ֔ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשֵׁ֖הּ עַֽל־מִשְׁכְּבֵ֑הּ בֵּאדַ֙יִן֙ חֶלְמָ֣א כְתַ֔ב רֵ֥אשׁ מִלִּ֖ין אֲמַֽר׃עָנֵ֤ה דָנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוִ֖י עִם־לֵֽילְיָ֑א וַאֲר֗וּ אַרְבַּע֙ רוּחֵ֣י שְׁמַיָּ֔א מְגִיחָ֖ן לְיַמָּ֥א רַבָּֽא׃וְאַרְבַּ֤ע חֵיוָן֙ רַבְרְבָ֔ן סָלְקָ֖ן מִן־יַמָּ֑א שָׁנְיָ֖ן דָּ֥א מִן־דָּֽא׃קַדְמָיְתָ֣א כְאַרְיֵ֔ה וְגַפִּ֥ין דִּֽי־נְשַׁ֖ר לַ֑הּ חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּי־מְּרִ֨יטוּ גַפַּ֜יהּ וּנְטִ֣ילַת מִן־אַרְעָ֗א וְעַל־רַגְלַ֙יִן֙ כֶּאֱנָ֣שׁ הֳקִימַ֔ת וּלְבַ֥ב אֱנָ֖שׁ יְהִ֥יב לַֽהּ׃וַאֲר֣וּ חֵיוָה֩ אָחֳרִ֨י תִנְיָנָ֜ה דָּמְיָ֣ה לְדֹ֗ב וְלִשְׂטַר־חַד֙ הֳקִמַ֔ת וּתְלָ֥ת עִלְעִ֛ין בְּפֻמַּ֖הּ בֵּ֣יןשניהשִׁנַּ֑הּוְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לַ֔הּ ק֥וּמִֽי אֲכֻ֖לִי בְּשַׂ֥ר שַׂגִּֽיא׃בָּאתַ֨ר דְּנָ֜ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית וַאֲר֤וּ אָֽחֳרִי֙ כִּנְמַ֔ר וְלַ֨הּ גַּפִּ֥ין אַרְבַּ֛ע דִּי־ע֖וֹף עַל־גביהגַּבַּ֑הּוְאַרְבְּעָ֤ה רֵאשִׁין֙ לְחֵ֣יוְתָ֔א וְשָׁלְטָ֖ן יְהִ֥יב לַֽהּ׃בָּאתַ֣ר דְּנָה֩ חָזֵ֨ה הֲוֵ֜ית בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֗א וַאֲר֣וּ חֵיוָ֣הרביעיהרְֽבִיעָאָ֡הדְּחִילָה֩ וְאֵֽימְתָנִ֨י וְתַקִּיפָ֜א יַתִּ֗ירָא וְשִׁנַּ֨יִן דִּֽי־פַרְזֶ֥ל לַהּ֙ רַבְרְבָ֔ן אָֽכְלָ֣ה וּמַדֱּקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖אברגליהבְּרַגְלַ֣הּרָפְסָ֑ה וְהִ֣יא מְשַׁנְּיָ֗ה מִן־כָּל־חֵֽיוָתָא֙ דִּ֣י קָֽדָמַ֔יהּ וְקַרְנַ֥יִן עֲשַׂ֖ר לַֽהּ׃מִשְׂתַּכַּ֨ל הֲוֵ֜ית בְּקַרְנַיָּ֗א וַ֠אֲלוּ קֶ֣רֶן אָחֳרִ֤י זְעֵירָה֙ סִלְקָ֣תביניהוןבֵּֽינֵיהֵ֔ןוּתְלָ֗ת מִן־קַרְנַיָּא֙ קַדְמָ֣יָתָ֔אאתעקרואֶתְעֲקַ֖רָהמִן־קדמיהקֳדָמַ֑הּוַאֲל֨וּ עַיְנִ֜ין כְּעַיְנֵ֤י אֲנָשָׁא֙ בְּקַרְנָא־דָ֔א וּפֻ֖ם מְמַלִּ֥ל רַבְרְבָֽן׃חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃נְהַ֣ר דִּי־נ֗וּר נָגֵ֤ד וְנָפֵק֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶףאלפיםאַלְפִין֙יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹרבוןרִבְבָ֖ןקָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ׃חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית בֵּאדַ֗יִן מִן־קָל֙ מִלַּיָּ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י קַרְנָ֖א מְמַלֱּלָ֑ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּ֨י קְטִילַ֤ת חֵֽיוְתָא֙ וְהוּבַ֣ד גִּשְׁמַ֔הּ וִיהִיבַ֖ת לִיקֵדַ֥ת אֶשָּֽׁא׃וּשְׁאָר֙ חֵֽיוָתָ֔א הֶעְדִּ֖יו שָׁלְטָנְה֑וֹן וְאַרְכָ֧ה בְחַיִּ֛ין יְהִ֥יבַת לְה֖וֹן עַד־זְמַ֥ן וְעִדָּֽן׃חָזֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֔א וַאֲרוּ֙ עִם־עֲנָנֵ֣י שְׁמַיָּ֔א כְּבַ֥ר אֱנָ֖שׁ אָתֵ֣ה הֲוָ֑ה וְעַד־עַתִּ֤יק יֽוֹמַיָּא֙ מְטָ֔ה וּקְדָמ֖וֹהִי הַקְרְבֽוּהִי׃וְלֵ֨הּ יְהִ֤יב שָׁלְטָן֙ וִיקָ֣ר וּמַלְכ֔וּ וְכֹ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּ֛א וְלִשָּׁנַיָּ֖א לֵ֣הּ יִפְלְח֑וּן שָׁלְטָנֵ֞הּ שָׁלְטָ֤ן עָלַם֙ דִּֽי־לָ֣א יֶעְדֵּ֔ה וּמַלְכוּתֵ֖הּ דִּי־לָ֥א תִתְחַבַּֽל׃אֶתְכְּרִיַּ֥ת רוּחִ֛י אֲנָ֥ה דָנִיֵּ֖אל בְּג֣וֹא נִדְנֶ֑ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי׃קִרְבֵ֗ת עַל־חַד֙ מִן־קָ֣אֲמַיָּ֔א וְיַצִּיבָ֥א אֶבְעֵֽא־מִנֵּ֖הּ עַֽל־כָּל־דְּנָ֑ה וַאֲמַר־לִ֕י וּפְשַׁ֥ר מִלַּיָּ֖א יְהוֹדְעִנַּֽנִי׃אִלֵּין֙ חֵיוָתָ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י אִנִּ֖ין אַרְבַּ֑ע אַרְבְּעָ֥ה מַלְכִ֖ין יְקוּמ֥וּן מִן־אַרְעָֽא׃וִֽיקַבְּלוּן֙ מַלְכוּתָ֔א קַדִּישֵׁ֖י עֶלְיוֹנִ֑ין וְיַחְסְנ֤וּן מַלְכוּתָא֙ עַֽד־עָ֣לְמָ֔א וְעַ֖ד עָלַ֥ם עָלְמַיָּֽא׃אֱדַ֗יִן צְבִית֙ לְיַצָּבָ֔א עַל־חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א דִּֽי־הֲוָ֥ת שָֽׁנְיָ֖ה מִן־כלהוןכָּלְּהֵ֑יןדְּחִילָ֣ה יַתִּ֗ירָהשניהשִׁנַּ֤הּדִּֽי־פַרְזֶל֙ וְטִפְרַ֣יהּ דִּֽי־נְחָ֔שׁ אָֽכְלָ֣ה מַדֲּקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א בְּרַגְלַ֥יהּ רָֽפְסָֽה׃וְעַל־קַרְנַיָּ֤א עֲשַׂר֙ דִּ֣י בְרֵאשַׁ֔הּ וְאָחֳרִי֙ דִּ֣י סִלְקַ֔תונפלווּנְפַ֥לָהמִן־קדמיהקֳדָמַ֖הּתְּלָ֑ת וְקַרְנָ֨א דִכֵּ֜ן וְעַיְנִ֣ין לַ֗הּ וְפֻם֙ מְמַלִּ֣ל רַבְרְבָ֔ן וְחֶזְוַ֖הּ רַ֥ב מִן־חַבְרָתַֽהּ׃חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וְקַרְנָ֣א דִכֵּ֔ן עָבְדָ֥ה קְרָ֖ב עִם־קַדִּישִׁ֑ין וְיָכְלָ֖ה לְהֽוֹן׃עַ֣ד דִּֽי־אֲתָ֗ה עַתִּיק֙ יֽוֹמַיָּ֔א וְדִינָ֣א יְהִ֔ב לְקַדִּישֵׁ֖י עֶלְיוֹנִ֑ין וְזִמְנָ֣א מְטָ֔ה וּמַלְכוּתָ֖א הֶחֱסִ֥נוּ קַדִּישִֽׁין׃כֵּן֮ אֲמַר֒ חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א מַלְכ֤וּרביעיארְבִיעָאָה֙תֶּהֱוֵ֣א בְאַרְעָ֔א דִּ֥י תִשְׁנֵ֖א מִן־כָּל־מַלְכְוָתָ֑א וְתֵאכֻל֙ כָּל־אַרְעָ֔א וּתְדוּשִׁנַּ֖הּ וְתַדְּקִנַּֽהּ׃וְקַרְנַיָּ֣א עֲשַׂ֔ר מִנַּהּ֙ מַלְכוּתָ֔ה עַשְׂרָ֥ה מַלְכִ֖ין יְקֻמ֑וּן וְאָחֳרָ֞ן יְק֣וּם אַחֲרֵיה֗וֹן וְה֤וּא יִשְׁנֵא֙ מִן־קַדְמָיֵ֔א וּתְלָתָ֥ה מַלְכִ֖ין יְהַשְׁפִּֽל׃וּמִלִּ֗ין לְצַ֤דעליאעִלָּאָה֙יְמַלִּ֔ל וּלְקַדִּישֵׁ֥י עֶלְיוֹנִ֖ין יְבַלֵּ֑א וְיִסְבַּ֗ר לְהַשְׁנָיָה֙ זִמְנִ֣ין וְדָ֔ת וְיִתְיַהֲב֣וּן בִּידֵ֔הּ עַד־עִדָּ֥ן וְעִדָּנִ֖ין וּפְלַ֥ג עִדָּֽן׃וְדִינָ֖א יִתִּ֑ב וְשָׁלְטָנֵ֣הּ יְהַעְדּ֔וֹן לְהַשְׁמָדָ֥ה וּלְהוֹבָדָ֖ה עַד־סוֹפָֽא׃וּמַלְכוּתָ֨ה וְשָׁלְטָנָ֜א וּרְבוּתָ֗א דִּ֚י מַלְכְוָת֙ תְּח֣וֹת כָּל־שְׁמַיָּ֔א יְהִיבַ֕ת לְעַ֖ם קַדִּישֵׁ֣י עֶלְיוֹנִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְכֹל֙ שָׁלְטָ֣נַיָּ֔א לֵ֥הּ יִפְלְח֖וּן וְיִֽשְׁתַּמְּעֽוּן׃עַד־כָּ֖ה סוֹפָ֣א דִֽי־מִלְּתָ֑א אֲנָ֨ה דָֽנִיֵּ֜אל שַׂגִּ֣יא ׀ רַעְיוֹנַ֣י יְבַהֲלֻנַּ֗נִי וְזִיוַי֙ יִשְׁתַּנּ֣וֹן עֲלַ֔י וּמִלְּתָ֖א בְּלִבִּ֥י נִטְרֵֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

בשנת. בשנה האחת לבלשאצר: חלם. ראה דניאל חלום: וחזוי ראשה. בהיותו ישן על משכבו והוא כפל ענין במ״ש כי החלום באה במראות המוח שבראש: באדין. אז כתב לעצמו לזכרון את כל דברי החלום אבל לזולתו אמר רק ראשית הדברים ולא כולם: ענה. הרים קול ואמר ולא ספר הכל כ״א ראש מלין אמר לבני דורו: חזה. רואה הייתי במראה עם שינת הלילה ר״ל בעת השינה: וארו. ר״ל והנה בארבע רוחות השמים מנשבות רוחות ויוצאות ממקומן אל הים הגדול: וארבע חיון. ארבע חיות גדולות עולות מן הים והיו משונים במראיהם זה מזה: קדמיתא. הראשונה תארה כאריה ולה כנפים כשל נשר: חזה. רואה הייתי עומדת על עמדה עד אשר נתלשו כנפיה ונשאת מן הארץ ממקום איתן וחוזק מעמדה בעזר טיסת כנפיה שהנה להועיל לבל תפול: ועל רגלין. ועמדה על רגליה לבד כבן אדם כי מעתה לא היה לה עוד עזר מטסת הכנפים לעמוד בחוזק רב: ולבב. ונתן לה לבב בן אדם שאין לו לב אמיץ כלב האריה והוא מרמז על בבל שנאמר בנ״נ עלה אריה מסובכו (ירמיה ד׳) ואף עליו נאמר הנשר הגדול (יחזקאל יז) וסופה עדי אובד: וארו. והנה חיה אחרת שניה לה דמתה לדוב וזמן מה הועמדה לצד אחד ושלשה צלעות בפיה בין שניה וכן אמרו לה קומי אכלי בשר הרבה והוא מרמז על מלכות פרס שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב ומה שהקימת לסטר חד הוא לרמז שלא תמשול בממשל רב מיד אחר מפלת בבל ורק בארצה תמשול משך השנה אשר משלה מדי אחר בבל וקודם לה ותלת עלעין ירמז על שלשת המלכים אשר תעמיד והם כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית ובשר שגיא ירמוז על רב העושר כמ״ש בכורש ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים (ישעיה מה): באתר. אחר זה רואה הייתו והנה אחרת עולה כנמר ועל גופה ארבע כנפים כשל עוף וארבע ראשים היו לחיה ההיא וממשלה ניתן לה והוא מרמז על מלכות יון ע״ש שגזרו גזרות על ישראל משונות זה מזה כנמר הזה המנומר בחברבורות וגפין ארבע וארבעה ראשין ירמז שאחרי מות אלכסנדרוס מלך מוקדון מלך יון נחלקה מלכותו לארבע מלכיות והם רומא ומצרים וא״י ופרס: באתר. אחר זה רואה הייתי במראה שינת הלילה והנה עולה חיה הרביעי׳ נוראה ובעלת אימה ולה חוזק יתירה ומרובה ולה שינים של ברזל והמה גדולות ואכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ודרכה ברגלה: והיא משניה. היתה משונה מן כל החיות אשר עלו לפניה ועל כי לא מצא לה דמיון בכל החיות שבעולם לזה לא אמר למה היתה דומה כמו שאמר בשלש הראשונות ואך אמר שהיתה משונה מהן: וקרנין. והיה לה עשר קרנות בראשה: משתכל. מתבונן הייתי בהקרנות והנה קרן אחרת קטנה עלה ביניהם וג׳ מן הקרנות הראשונות נעקרו מלפניה: ואלו. והנה עינים כעיני אדם היה בקרן זה ואף פה מדבר דברים גדולים ונפלאים והוא מרמז על מלכות ישמעאל החזקה עד למאוד ומושלת זמן רב ומעבדת בפרך וקרנין עשר ירמוז כי תשפוט מלכות ישמעאל ברוב הישוב ובהם עשר מלכיות אדירים והם בראשן ואצפהן וחלימן ומיכה ומצרים ואפריקי ומלכות ישמעאל שוכני אוהלים ופלשתים ואלברבר וכוש וקרן זעירה ירמוז על הדבר העתיד להיות סמוך לביאת הגואל כי תצא עם ממזרח ותשוב לתורת ישמעאל ותשחית מהם שלש מלכיות והמלך מהעם הבא ממזרח יהיה חכם ונבון ומדבר נפלאות מול המקום: חזה. רואה הייתי כל זאת עד אשר הושלך והושם כסא וזקן מיושן בימים ישב על הכסא ולבושו היה לבן כשלג ושער ראשו היה כצמר נקי: כרסיה. כסא היה ניצוצות של אש גלגלי הכסא היה אש בוער: נהר. נחל של אש היה נמשך ויוצא מלפניו אלף פעם אלף ישרתו אותו ורבוא פעם רבוא יעמדו לפניו: דינא. עדת המשפט היה יושב ולפניהם ספרים פתוחים וזהו כי ראה את השכינה בדמות זקן להורות שהוא מלא רחמים ולבושיה כתלג לרמז כי ילבין עון עמו ושער ראשה כעמר נקי לרמז שינקה אותם מפשעם והב״ד של מעלה ישבו למשפט ולפניהם ספרי הזכרונות ממעשה בני אדם: חזה. רואה הייתי אז מחמת קול דברי הגדולות אשר דברה הקרן הקטנה: חזה. רואה הייתי עד אשר בעבור זה נהרגה החיה ונאבד גופה ונתנה לשריפת אש: ושאר חיותא. ושאר החיות הם שלש הראשונות: העדיו. הוסר ממשלתם והמתנת זמן להשאר בחיים ניתן להם עד זמן ועדן ור״ל עד עת קבוע וירמז אשר בעבור דברי מלך המזרח יאבד המקום כל מלכות ישמעאל ושאר מלכיות העכו״ם יוסר ממשלתם כ״א בזמנו אבל ישארו בחיים עד בואם למלחמה עם גוג מלך המגוג ואז יפלו בנופלים: חזה. רואה הייתי במראות שינת הלילה והנה עם ענני השמים היה בא כדמות בן אדם ועל מלך המשיח ירמז: ועד עתיק. והגיע עד הזקן המיושן בימים והקריבו אותו לפניו: וליה. ונתן לו הממשלה והכבוד והמלוכה וכל העכו״ם יעבדו לו: שלטוניה. ממשלתו תהיה ממשלת עולם אשר לא תסור ומלכותו תהיה נצחי אשר לא תושחת: אתכרית. ואני דניאל נכרתה רוחי בתוך חיקה ר״ל בתוך הגוף כאומר עם כי לא יצאה מ״מ נכרתה במקומה והוא מל׳ גוזמא והפלגה: וחזוי. מראית ראשי הבהיל אותי: קרבת. קרבתי אל אחד מן העומדים הם מלאכי מעלה שאין בהם ישיבה: ויציבא. בקשתי ממנו פתרון האמת על כל זאת ואמר לי והודיע לי פתרון הדברים והוא כפל ענין במ״ש: אלין. אלה החיות הגדולות אשר המה במספר ארבע הפתרון הוא אשר ארבעה מלכים יעמדו מן הארץ: ויקבלון. אח״ז יקחו המלוכה קדושי עליונים הם ישראל עליונים במעלה: ויחסנון. ינחלו המלוכה עד עולם וחזר ופירש עד עלם עלמיא ור״ל עד עולם ממש כי לפעמים יאמר עולם על זמן ארוך כמו ועבדו לעולם (שמות כא): אדין. אז חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על החיה הרביעית אשר היתה משונה בתארה ובמעשיה מן כולן בהשתנות רב: דחילה. נוראה יתירה ומרובה שיניה של ברזל וצפרניה של נחשת ואכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ברגלה: ועל קרניא. גם חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על עשרת הקרנים אשר בראשה והקרן האחרת הקטנה אשר עלתה ונפלו שלשה מלפניה: וקרנא. ופתרון הקרן התמוה הזאת אשר עינים לה ופה המדבר גדולות ונפלאות ומראה גדול בתמהון מן חברותיה: חזה. גם חפצתי לדעת פתרון מה שרואה הייתי אשר הקרן הזאת עשתה מלחמה עם ישראל הקדושים ויכלה להם ונצחם: עד די אתה. עד אשר בא הזקן המיושן בימים ונתן משפט לקדישי עליונים ר״ל שפט משפט ישראל מיד קרן הזאת: וזמנא. והגיע העת ונחלו ישראל הקדושים את המלוכה ור״ל כל הדברים האלה חפצתי לדעת פתרונם: כן אמר. כן השיב לי המלאך החיה הרביעית תרמז כי מלכות רביעית תהיה בארץ אשר תהיה משונה מאד מכל המלכיות ותחריב כל הארץ ותדוש אותה ותשחק אותה הדק: וקרניא. עשרת הקרנים ירמזו אשר מן המלכות ההיא יעמדו עשר מלכים ר״ל במלכות ישמעאל יהיו עשר מלכיות הם הנזכרים למעלה: ואחרן. הקרן הזעירה יורה אשר המלך אשר יעמוד אחריהם והוא יהיה משונה מן הראשונים וישפיל מהם שלשה מלכים: ומלין. והוא ידבר דברי חרוף מול העליון ואת ישראל קדישי עליונים ישחית כי רוב בני הגולה המה במלכות ישמעאל: ויסבר. ויחשב לשנות מישראל זמן המועדים ומשפט התורה ויהיו מסורים בידו עד עת וחוזר ומפרש כמה היא העת ואמר שהעת יהיה עדן ועדנין ופלג עדן ר״ל שתי שנים וחצי שנה יהיו מסורים בידו: ודינא. ואח״ז ישב עדת המשפט ויסירו ממשלתו להשמידו ולהאבידו עד סופו ותכליתו: ומלכותא. והמלכות והממשלה והגדולה של מלכיות העכו״ם אשר תחת כל השמים יהיה נתון לעם קדושי עליונים והם ישראל: מלכותה. מלכותו תהיה מלכות עולם וכל המושלים יעבדו אותו ואליו ישמעו לכל אשר יצום: עד כה. עד הנה סוף של דבר החזון: אנה. אני דניאל הרבה מאוד הבהילו אותי מחשבותי וזוהר פני נשתנה עלי והדבר ההיא שמרתי בלבי כי לא אמר לבני דורו כ״א ראשית הדברים ולא כולם וכמ״ש למעלה ראש מלין אמר:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך